לאחר השירות הצבאי יצאתי למסע קצת אחר, מסע בן שלושה וחצי חודשים בעקבות מלחמת העולם השנייה.
נחתתי בברלין, קניתי וואן שבו היו לי מיטה, גז ומקרר קטן ויצאתי לדרך. התחלתי בצרפת והמשכתי לאנגליה, הולנד, בלגיה, גרמניה, אוסטריה, צ'כיה ופולין. בגרמניה מכרתי את הוואן ולליטא ורוסיה המשכתי ברכבות.
במהלך המסע ביקרתי בכ-180 אתרים הקשורים למלחמה. כל היבטי המלחמה עניינו אותי- קרבות, שואה, מנהיגות, אידיאולוגיה, טכנולוגיה ואישים. ביקרתי באתרים המוכרים – נורמנדי, ברלין, ורשה, אושוויץ, מוסקווה… וגם באתרים קטנים המאירים צדדים פחות ידועים של המלחמה.
המסע הוא יותר מסך האתרים. למרות שאני קורא למסע הזה "מסע בעקבות מלחמת העולם השנייה", למעשה היה זה מסע בעקבות זיכרון המלחמה. בשמונה למאי 1945 הסתיימה המלחמה. יום למחרת העולם החל לבנות מחדש את שנהרס ולא פחות חשוב מכך- לבנות את הזיכרון, את הסיפור שילווה את דורות ההמשך. לא ראיתי קרבות אלא רק בתי קברות, לא ביקרתי באושוויץ אלא במוזיאון שבנו באושוויץ, וברלין של היום היא לא ברלין של 1945. אלו הבונים מוזיאונים, בתי קברות ואנדרטאות לא רק מנציחים, אלא מעבירים לנו מסר- והמסר הצרפתי שונה מהמסר הגרמני או הרוסי. בבריטניה אבלים על המתים וברוסיה חוגגים את הניצחון, האמריקאים מעלים על נס את המלחמה למען הדמוקרטיה ובגרמניה מבכים על זוועות המלחמה. במהלך המסע שמתי לב שיותר משהזיכרון מספר על העבר, הוא מספר על ההווה, על החברה שבוחרת להנציח דבר אחד ולזנוח דבר אחר.
בהרצאה אני מספר על ברלין ועל מוסקווה, על פסלי מלחמה, על בתי קברות, על הנסיונות להשביח את הגזע הארי על ידי "ניקוי" הגזע מהשפעות שליליות, על הדרך ממחנה הריכוז דכאו ועד למחנה ההשמדה טרבלינקה, על הימים האחרונים בבונקר של היטלר, על הכפרים אורדור-סור-גלאן ושטיינהורינג. בהרצאה בה אני משלב היסטוריה, סיפורים אישיים שלי מהמסע וקצת תובנות משלי.
לחץ כאן למעבר לכתבה שלי ב'מסע אחר' על המסע בעקבות מלחמת העולם השנייה