הדנובה הוא הנהר השני הכי ארוך באירופה. הבכורה שייכת לוולגה – ובהפרש ניכר של כתשע מאות קילומטר. אך בעוד שהוולגה היא רוסית לכל אורכה, הדנובה זורמת דרך עשר מדינות וארבע ערי בירה. חברתי ואני החלטנו לצאת למסע באופניים בן 3,000 ק"מ לאורך הדנובה, מתחילתה ועד סופה.
קל לטייל באירופה. רכבות מהירות, טיסות זולות, תשתיות מעולות והסרת גבולות צמצמו את המרחקים בין היעדים השונים. ברלין, פריז, ברצלונה ולונדון קרובות היום מתמיד. אלא שבמחיר הגיוון מאבדים את ההיגיון ההיסטורי. טיול לאורך נהרות מספק הבנות גיאוגרפיות ואנושיות טובות יותר. בזמנים שבהם החיים היו כפופים לחוקי הטבע ולקצב הסוס, הדנובה, כמו נהרות אחרים הייתה נתיב התקדמות ועורק החיים לסוחרים, צבאות, עמים ורעיונות חדשים. הטיול באופניים משלב בין קצב התקדמות איטי המאפשר עצירה בכל נקודה שנחפוץ אך מהיר דיו בכדי לגמוע מרחקים משמעותיים ולספק גיוון גיאוגרפי והיסטורי.
מסע של אלפי קילומטרים על אופניים נשמע מאתגר, אבל הקושי הגדול ביותר טמון דווקא בימי ההסתגלות הראשונים. היינו זקוקים לכשבוע בכדי להתרגל לרכיבה יומיומית. מלבד המשקל ולשעות הרבות של הישיבה והדיווש, הרכיבה בגרמניה נוחה מאוד. שבילי אופניים והשילוט מעולים. אלף הקילומטרים הראשונים בגרמניה ואוסטריה הם אידיאלים לרוכבים לא מקצועיים – כמונו. לאורך הדרך ישנם סופרמרקטים, מלונות, אכסניות וחנויות לציוד אופניים. אבל מעבר לנוחות גם הנוף הוא המרשים ביותר. למרות שיש אתרים מעניינים ונופים יפים לכל אורכה של הדנובה, החלק הראשון שבו הדנובה צעירה ועוברת דרך נוף הררי הוא היפה והפסטורלי ביותר.
כדי לחסוך בכסף סחבנו עמנו ציוד בישול וישנו באתרי קמפינג. באתרי הקמפינג התמקמנו ליד רוכבי האופניים. קל לזהות אותם. מכנסי וחולצות הרכיבה משאירים קווי שיזוף מאוד בולטים. על אלו שלא מתמרחים ונוסעים בשעות החמות אפשר לראות גם את פסי השיזוף מרצועות הקסדה על הפנים.
במסע אופניים לאורך הדנובה הדרך היא המטרה. המשפט אומנם נשמע נדוש אבל במקרה שלנו הוא מאוד נכון. הדרך עוברת במרכז העיירות הקטנות והציוריות אבל רוב הרכיבה היא בין לבין – בין שדות לנהר, בין אזורי תעשייה למרכזי ערים, בין דרך המלך התיירותית לבין החצר האחורית – והחצר האחורית מעניינת לא פחות ובמובנים מסוימים אמיתית יותר. היא משקפת את הסיפור המקומי ולא את הדימוי שמוכרים לתיירים בחנויות המזכרות ברחוב הראשי.
אחת הסיבות שבגללן רציתי לצאת למסע היא להכיר את מזרח אירופה. אני בספק אם לפני המסע הייתי יכול למנות את בירות מדינות מזרח אירופה ולמקם אותן על המפה. להפתעתי גם רוכבי אופניים אירופאים שרכבו לצדנו לא הכירו את המזרח. למרות ש'מסך הברזל' הורם לפני יותר מעשרים שנה, כמעט כל הרוכבים הפגינו בורות באשר למידע בסיסי על מדינות מזרח אירופה. מזרח אירופה, כך נוכחתי לדעת, היא עדיין בבחינת נעלם עבור מערב אירופאים.
הדנובה נשפכת לים השחור ברומניה ויוצרת בסופה דלתא ענקית ומזרימה לים 6,500 מ"ק בשנייה. אלא שהדנובה היא הרבה מעבר לסך הנתונים ההידרולוגים. בתקופה הרומאית הדנובה הייתה הגבול הצפוני של האימפריה, הצלבנים ירדו במורד הדנובה בדרכם מזרחה לירושלים, המונגולים והעותמנים הרחיבו את האימפריות שלהם מערבה במעלה הנהר, בשביל סוחרים הדנובה הייתה הזדמנות לשווקים חדשים ובשבילנו הזדמנות להכיר נהר עצום המנקז עשרה אחוז מאירופה וטומן בחוב פרקים שלמים של היסטוריה אירופאית.
